סיפורה של אלנה ניקולייבנה על דירות דיסקרטיות

לפני כמה ימים, על סירוב לצאת לדירות בדידות בלילה, המנהל שלח אותי לחודש לעבוד באמבטיה, במיזם שלנו

דירות דיסקרטיות גדולות, יש להן ארבעה חלקים, שם קיבלתי גם קטע אחד. בתור התחלה, זה היה קצת לא נוח, מלהיות כזה בין גברים עירומים שגנבו מהאמבטיה לחדר ההלבשה. אבל מאז זה רק לקח זמן לא יותר משעה, ואז לשים את הידיים ולשטוף הכל, לפעמים כמובן יש מאחרים, אבל זה אחד שניים, אין תשומת לב אליהם. ביומיים הראשונים זה קצת מביך להסתכל על כל זה, ואז הכל, בלי שום בעיה. אבל הדבר העיקרי הוא לאחר ניקוי החלק שלוקח לא יותר מחצי שעה-מפגש עם נשים ממקטעים אחרים עד למשמרת אחרת, שלאחריה ניקיון ובבית, ובמשך יומיים של סוף שבוע.
לאחר ניקוי המדור, כולם התכנסו ליד שולחן העבודה שלהם בחדר ההלבשה עם בגדים נקיים של עובדים. זה כנראה גרם להנהלה להמשיך לשמור על דברים. אבל גם זה לא היה נטל. אפילו לפעמים הם התלוצצו בינם לבין עצמם, על גברים עירומים שיוצאים מהאמבטיה אל בגדיהם. אז לאחרונה ישבנו שלושתנו ליד השולחן, ואחת הפנסיונריות, הנידה את ראשה לעבר מי שיצא מהאמבטיה ולחשה לי בקריצה, מה דעתך, כזה? לפני עשרים שנה לא הייתי הולך. זה מועיל, כי גדול-עניתי, אתה עדיין צריך להרים אותו. להרים? – היא שאלה, אז ככה-על העלאת לנו לנה, אלנה ניקולייבנה, מאסטר. ועלית אל אלנה ניקולייבנה – לן, שיצאה מהקטע שלה, בוא הנה ספר לנו את הסיפור הזה איך אתה ופטרוביץ ‘ אספת את הבקבוקים שלך. אלנה ניקולייבנה בפנסיה, היא בת שישים ושתיים, עובדת כנשאית כבר עשרים שנה. בכל מקרה, אתה כבר יודע-היא אמרה בחיוך כשהתקרבה לשולחן. סיפור כמו סיפור, עם כולם יכול להיות כזה-היא המשיכה לשבת ליד השולחן.
זה היה לפני חמש שנים. השלישי במאי. בבוקר, פטרוביץ ‘ – בעלי, מלכותו השמימית, הציע בקבוקים על ידי נטיעת עצים ליד הבית שלנו לעזור לאחר החג. שם הנופשים שרטטו אותם הר שלם, השלישי אסף אותם ב -3 אלף, והלך ליום אחר עוד להרוויח כסף. עברנו בשביל, ואז פנינו לקרחות שבהן בדרך כלל אנשים מצטופפים, על קרחת אחת הם נאספו ורק עברו לאחרת, כפי שנשמע פצפוץ הענפים. פטרוביץ ‘ קפא. הפצפוץ נמשך, ואז פטרוביץ ‘ צעק-הדוב רץ ורץ דרך השיחים אל השביל. עשיתי כמה צעדים אחריו ונפלתי. דירות דיסקרטיות כמו הרוח פוצצה. אין מקום, ואני שוכב. אני שומע את צעדי פגע בי, כן כל כך קרוב; הלב הלך בעקבים. אני שוכב שם וחושב, אז הגיע הזמן שלי. פתאום קול-אתה הדודה התפרקה כאן. אתה עדיין חוגג?
הסתובבתי וראיתי שלושה בחורים עם תגים על החזה. מיד הבנתי שזה מהאזור. בהתחלה חשבתי שהם נמלטים, ואז התברר שהם מפוזרים, הם עוברים את הנחיתה הזו מהאזור לעבודה ובחזרה. לא, אני לא חוגגת – עניתי. א-הנה היא מה, – הוא נמתח כי הוא פחות גבוה, אבל חשבנו מה, זה פתאום היא התפרקה כאן בקרחת יער. אחת אחת. אני לא לבד – עניתי, מבולבל לעלות. אני עם האיש שלי. גבר? – מופתע שאל אחר עם כתר צהוב על השן וסובב את ידיו לצדדים-סוב, אתה רואה את האיש שלה כאן-הוא המשיך ופנה אל הקטן.

קטן מסובב את ראשו לצדדים – אמר נימה תות אף אחד לבד אנחנו ודודה עליזה איתנו

והתכופף אלי-לחש. אנחנו-כאילו התגעגענו לכוס, הולכים וחולמים, ואתה כמו שלג על הראש, והכל כזה, אבל לא ממש כזה, אבל העיקר שיש לך את זה הדבר הכי השתוקק אליו. אנחנו בהחלט לא רוצים לדרוס, ולמה זה הכרחי. את דודה שלך. האם מתנה כזו של גורל מפספסת, אני אגיד טוב יותר, זה יכול לקרות פעם בחיים. אנחנו לא חסרי גבולות, אנחנו לא אנסים אנחנו בהסכמה. והיא לא תמחק, והאיש יספיק שם.
ישבתי על התחת מולו, רגליים מתוחות, רעדתי מכל מילה שלו. אני חושב שהסכמנו-הוא המשיך לשוחח. איך עדיף לך לשכב על הגב או לעמוד מאחור? אני לא יודעת למה אמרתי שאני שוכבת. ובכן, הסכמנו, ואתה לא צריך לקום. אז אתה שם את עצמך הכל-הוא אמר וקם פנה לחברים. כנראה שהוא, למרות שהוא קטן יותר, ונראה שיש להם מבוגר. כל עוד הוא עמד עם גבו אלי, הבנתי שכל התנגדות שלי לא תעשה כלום. הם יזיינו אותי בכל מקרה, ועם התנגדות, לא משנה כמה גרוע.
אז, כשעברתי מצד אחד לצד השני, הרמתי את הדירות הנפרדות והורדתי את התחתונים, ואז הרגשתי את התחת החשוף שלי נשרט על ידי הדשא. ישבתי עם חצאית עד המותניים, רגליים פרושות, וחושפות את החור השעיר שלי, והם מביטים בי, מה הם אמרו זה לזה, ואז הוא בא עם שן זהב ועמד אצל שלי. אתה תשב ככה, הוא אמר, חושף את השן שלו בחיוך. – אני חושב שזה יהיה יותר נוח לך לשכב-הוא הוסיף והחל לפתוח את מכנסיו.
שכבתי ופרשתי את רגלי לעצום את עיניי כדי שלא אראה את פניו מעלי. ואז, מובן, הוא נשכב עלי ונכנס לאן שצריך, והחיכוך התחיל, כמה מוזר החור שלי נתן לנזלת. הכל שם החליק כמו בצעירותו. הדבר החשוב הוא שכשהוא יצא והחל לגמור, כורע בין הרגליים שלי, הוא אמר שהכוס שלי פשוט סופר, חור מה שצריך. כמה לא מוזר זה איכשהו ריגש אותי והרים דירות דיסקרטיות. השני חימם אותי עוד יותר, עליו סיימתי. אחר כך הם אפילו הודו לי ועזבו, ואני הלכתי הביתה.
בעלי פגש אותי בבית. ושאל בעיניים פקוחות-את בחיים? כבר אמרתי לשכנים שדוב חטף אותך.
עליו עניתי לו: – כן, כן, הרמתי, ולא לבד. עד שלוש.